רונן טופל

הגישה הפרואקטיבית / קוגניטיבית אותה אני חי ומאמן נועדה להשיג תוצאות בצורה מובנת ומסודרת עם ניהול נכון של התהליך תוך הצבת אבני דרך, נקודות ביקורת ולוחות זמנים.

אימון אישי, כמו אימון בחדר כושר, בא לעזור למתאמן להפעיל שרירים אשר עם הזמן, קצת (או במידה רבה) נחלשו מחוסר הפעלה סדירה.

כאשר אנחנו מגיעים להכרה שקשה לנו לבצע פעילות שבזמנים אחרים עשינו בקלות יחסית, כאשר לטפס במדרגות מהווה עבורנו אתגר, לקחת את הילד על הכתפיים מזכיר לנו מסע אלונקות, זה הזמן לחזור פעילות גופנית מושכלת ומבוקרת.

להבדיל משרירים בשר ודם, השרירים אותם אנו לומדים להפעיל במסגרת תהליך האימון, הם שרירים בלתי ניראים לעין. אלו שרירים "וירטואלים", אבל הם אלה שלמעשה גורמים לנו למעשים או למחדלים בחיינו.

כאשר אנחנו מרגישים שקשה לנו לקום ליום עבודה, כאשר כל הערה של אדם קרוב מקפיצה לנו את "הפיוזים", כאשר הסבלנות שלנו קצרה למשל, כשהחיוך עולה על פנינו רק אחרי מאמצים …סימן שהגיע הזמן לאמן את השרירים הוירטואלים הללו. אלא מה? כמו באימון הגופני, כמו בבריאות הפיזית, התרופה הטובה ביותר היא המניעה.
לכן, שווה לתרגל ולהפעיל את כל השרירים שלנו באופן סדיר. כך נמנע מצבים שאיננו רוצים להגיע אליהם.

"חכם לא נכנס מלכתחילה למצבים שפיקח יודע לצאת מהם" ויפה שעה אחת קודם