איך ההורים מתמודדים עם סגר ומורידים את רמת המתח בבית?
ראיון עם תמיר פלג, מנכ"ל ומייסד מכללת יוזמות
מערבולת אישית, זוגית, מדינית ועולמית נכנסות לבר…
סתם, תחשבו על זה בצורה הזאת, אנחנו כבר חצי שנה (פלוס-מינוס) תקועים באי בודד. בין אם לבד, בזוגיות, או בתוך המשפחה והילדים.
כבר חצי שנה שהגוף והנפש שלנו נמצאים בתוך סיר לחץ שיכול בכל שנייה להתפוצץ כי במקום כלשהו שכחתם לשים את הסוגר כמו שצריך.
הכל השתנה…העבודה, הבית, הילדים, בתי הספר. הכל עבר לסלון הבית שלנו ועדיין, עדיין לא מצליחים לראות את הסוף של הקורונה הזאת.
אנחנו חיים היום בעידן חדש שעדיין לא הצלחנו להבין אותו כמו שצריך, כולם בסלון הבית, כולם לומדים, עובדים, אוכלים, ונהנים באותו המקום שלא ממש ייעדנו אותו להיות כזה. אנחנו יותר מדי זמן נמצאים (בלית ברירה כמובן) בתוך הבית הסגור. בתוך הכלא הפרטי שלנו. בתקווה, חלקנו עובדים מהבית וחלקנו הגדול הוצא לחל"ת במקרה הטוב ופוטר במקרה הרע. הילדים נמצאים 24/7 מול מסך כלשהו, בין אם זה בזום עם הכיתה (לא על זה חלמנו שחשבנו על חוק-חינוך-חובה, או בקיצור חחח…)
איך שלא נסתכל על זה, היום שלנו ורמת חלוקת הקשב שלנו מתחילה להתחלק הרבה יותר מוקדם מהצפוי והרצוי לנו בבוקר:
מי נמצא מתי בזום מול איזה מורה ובאיזה שיעור אנחנו בכלל?
מי ישמור על הילדים ומי יעבוד על שולחן האוכל/העבודה ובמקרה הטוב בחדר שקט בלי הפרעות?
אנחנו נמצאים כל היום בתחת (כן אמרתי בתחת) אחד של השני ואין לנו שום זמן להתגעגע במהלך היום לחלק השני שלנו…
אין לנו רגע אחד של פרטיות במהלך כל היום הזה, אין לנו גם על מה לשתף בחוויות מהעבודה.. כי, בכל זאת היינו בסלון כל היום..
אנחנו מבזבזים את הכסף שיש לנו במקרה הרע את הכסף שאין לנו וההלוואות/המשכנתא תחזור לנשוך אותנו בתחת (כן, שוב אמרתי תחת) בהמשך וזה יעלה לנו הרבה יותר ממה שציפינו או רצינו…
אנחנו פתאום רואים מה הילדים שלנו באמת עושים במהלך היום ואולי זה לא משהו שאנחנו יכולים להתגאות בו או ליהנות ממנו..
ובעיקר…בעיקר אנחנו מתחילים לריב על כל דבר ועם כל דבר…
למה אתם כל היום מול המסכים? למה את עונה לה ככה? למה את עונה לי ככה? למה את נותנת לה לענות לך ככה?
ומשם? משם הכל מתחיל לעלות….
מתחילה העלייה במספר הפניות לרווחה, מתחילה העלייה בפניות לפתיחת תיקי גירושין, מתחילה העלייה בפניות למועצה לשלום הילד, והכי הכי גרוע, מתחילה עלייה של מאות אחוזים באלימות בתוך המשפחה…
760%, עלייה של 760% בהשוואה לתקופה הקודמת במקרי האלימות בקרב משפחות, ושלא תהיה לכם טעות, לא מדובר אך ורק על אלימות של בעלים נגד נשותיהם, מדובר במקרים משני המינים אשר על רקע המצב הקשה שהגענו אליו, יחד עם אי היכולת לצפות מטר קדימה ולהתפרנס, מייצרים פחד קיומי שמביא לדיכאון ולערעור האיזון המשפחתי ולהתחלת המחלוקות.
אז מה עושים? מה בעצם יכול להיות הפתרון למצב הזה?
לצערנו, אין דבר כזה בית ספר להורים (אעפ"י שיש כמה שבטוח לא מקבלים אישור) ואף אחד לא לימד אותנו איך בעצם אנחנו אמורים להתנהל בסיר לחץ יומיומי ובתנאים כאלה.
על מנת שנוכל להתחיל להוריד את רמת המתח בבית חשוב לעשות כמה וכמה דברים:
דבר ראשון והכי חשוב זה להבין שזהו המצב הנתון כרגע וזה מה שהולך להיות פה בתקופה הקרובה. כמו בשלבי האבל, אחרי שהכחשנו, כעסנו, התמקחנו והיינו בדיכאון, זה הזמן לקבל את המצב.
חשוב מאוד לעשות סדר יום ולארגן את כל היום שלנו לפי זמנים, גם אם הם לא מדויקים על השנייה, חשוב שיהיה לנו משהו שישמור אותנו בזמנים.
כמה זמן אנחנו מרשים לילדים להיות עם מסכים, בין אם מסכי טלוויזיה, מחשב או סלולר מעבר לזמן הנחוץ ללימודים?
מה מותר ומה אסור ליד שולחן האוכל בזמן האוכל?
מה מותר ומה אסור לומר אחד לשני (בין הילדים ו/או בין הילדים למבוגרים)?
מהו זמן האיכות של המשפחה?
הצורך להרחיב את הידע הכללי, ספורט במסגרת המותרת, כמה אוכל אנחנו אוכלים במהלך היום…ועוד ועוד ועוד…
בסופו של יום, חשוב לנו לדעת איזה מהזאבים אנחנו מאכילים באותו היום:
הזאב המקטר, הזועם, החרד, המתוסכל, החושש או את הזאב המתחזק, האופטימי, המעודד, המסתכל קדימה והיודע לייצר את עצמו מחדש כל יום ביומו.
לא סתם החברה נקראת "קבוצת יוזמות", הקבוצה מורכבת מאנשים יוזמים שהצליחו להבין שאין אף אחד אחר בעולם שיעשה את העבודה שלך בשבילך אלא רק אתה בעצמך. ואתה בעצמך צריך להחליט אם אתה פוחד וקופא על השמרים ונכנס לשנת החורף של הדובים או שאתה….עושה את הצעד הנוסף ומרים את הטלפון לעתיד טוב יותר, שלך, של בן/בת הזוג שלך, של המשפחה שלך ושל הסביבה שלך.
בהצלחה!